חיישן הריצה של Hud: מקצר זמן טיפול בתקלות מ-3 שעות ל-10 דקות

צוותי פיתוח מייצרים יותר קוד מאי פעם בעזרת סוכני AI, אך נתקלים בקיר כשהקוד מגיע לסביבת הייצור. הבעיה אינה בקוד עצמו, אלא בכלי ניטור מסורתיים שאינם מספקים נתונים מפורטים ברמת הפונקציה, אותם סוכני AI זקוקים כדי להבין את התנהגות הקוד בסביבות מורכבות. ללא ההקשר הזה, סוכנים אינם מזהים בעיות או מייצרים תיקונים שמתחשבים במציאות הייצור. חברת הסטארט-אפ הישראלית Hud משיקה היום חיישן ריצת קוד שרץ לצד הקוד בייצור, עוקב אוטומטית אחר התנהגות כל פונקציה ומספק התרעה על בעיות בפועל. רועי אדלר, מנכ"ל ומקים Hud, אמר ל-VentureBeat בראיון בלעדי: "כל צוות תוכנה שבונה בקנה מידה מתמודד עם האתגר הבסיסי: לבנות מוצרים איכותיים שעובדים בעולם האמיתי. בעידן הפיתוח המואץ ב-AI, חוסר הידע על התנהגות הקוד בייצור הופך לאתגר גדול יותר". החיישן של Hud פותר זאת בכך שהוא רץ כ-SDK בשורה אחת של קוד, רואה כל הרצת פונקציה ושולח נתונים מצומצמים בלבד, אלא אם מתרחשת תקלה. במקרה של תקלות או האטות, החיישן אוסף אוטומטית נתונים פורנזיים עמוקים כולל פרמטרי HTTP, שאילתות מסד נתונים ותגובות, והקשר הרצה מלא. המערכת בונה בסיסי ביצועים תוך יום ומתריעה על האטות דרמטיות ועל חריגות שמערכות מבוססות אחוזונים מפספסות. מושיק אילון, ראש טכנולוגיות קבוצה ב-Monday.com, שמנהל 130 מהנדסים, מתאר תסכול מוכר מכלי ניטור מסורתיים: "כשמקבלים התרעה, בודקים נקודת קצה עם שיעור שגיאות גבוה או השהיה גבוהה, ומנסים לרדת ל dependencies. לעיתים קרובות זה האפליקציה עצמה – תיבה שחורה". דניאל מרשליאן, סמנכ"ל טכנולוגיה ומקים Drata, ראה מהנדסים מבזבזים שעות על 'מס מקרה חקירה'. ב-Drata, שארכיטקטורה משלבת שירותים חיצוניים רבים לתאימות אוטומטית, חקירות היו מורכבות במיוחד על פני קודבסיס גדול. הוא זיהה שלוש בעיות: עלות מעבר הקשרים בין כלים מנותקים, עייפות התרעות ('דינג דינג דינג' מתמשך), וצורך בשילוב עם אסטרטגיית AI. "סוכן AI יכול לכתוב קוד, אך לא לתקן באג בייצור אם אינו רואה משתני ריצה או שורש הבעיה", אמר. כלי APM מסורתיים כמו Datadog אינם מספקים את הנראות הנדרשת בעידן פיתוח AI מהיר. Monday.com השתמשה בשיעורי דגימה נמוכים בגלל עלויות, ומפספסת נתונים קריטיים. APM דורש ניבוי מראש של צורכי דיבוג, מה שלא עובד עם בעיות חדשות בקודבסיס גדול. כלים אחרים מנהלים תהליכי תקריות אך לא מגיעים לרמת הקוד עצמו. חיישני ריצה כמו של Hud דוחפים מודיעין לקצה ההרצה, מספקים נתונים מובנים לפונקציות שסוכני AI יכולים להסיק מהם. הפלטפורמה של Hud מעבירה נתונים דרך ארבעה ערוצים: אפליקציית ווב לניטור מרכזי, הרחבות IDE ל-VS Code, JetBrains ו-Cursor שמציגות מדדים בייצור במקום הכתיבה, שרת MCP שמאכיל נתונים מובנים לסוכני קוד AI, ומערכת התרעות ללא הגדרה ידנית. ב-Monday.com, מהנדסים שואלים את Cursor ישירות: "למה הנקודה הזו איטית?" ומקבלים מדדים מפורטים כמו האטה של 30% מאז פריסה, ומזהים שורש בעיה. השינוי הופך תקריות 'וודו' לפתרונות של דקות. ב-Monday.com, תקריות CPU חדשות נפתרות במהירות ללא כלים מותאמים אישית. ב-Drata, פקודת /triage פנימית מזהה שורשי בעיות מיד, מקצרת עבודת טריאז' מ-3 שעות ליום ל-10 דקות, משפרת זמן פתרון ב-70%. דוח יומי 'Heads Up' מאפשר תיקונים מהירים, מהנדסי תמיכה מבצעים אבחון שדרש בעבר מהנדסים בכירים, ומגדילים throughput ללא הרחבת צוות. חיישני ריצה תופסים מקום ייחודי לצד APM שמצטיינים בניטור רמת שירות אך נכשלים בנתונים פונקציונליים זולים. הם שונים ממעקבי שגיאות שאינם קושרים להקשר עסקי. לעסקים המשתמשים בסוכני קוד AI כמו GitHub Copilot או Cursor, הטכנולוגיה מספקת שכבת ביטחון לפריסות. היא מאפשרת 'חקירה סוכנית' במקום קפיצות בין כלים, ובונה אמון בקוד AI-גנרטיבי. ארגונים צריכים לבדוק אם ערימת הניטור הקיימת מספקת נראות פונקציונלית בעלות סבירה; אם לא, חיישני ריצה כמו של Hud הם הארכיטקטורה המקיימת לפיתוח מואץ ב-AI.